יום שלישי ואחרון ללופ
איזו חוויה מטורפת. כשזה נגמר לא האמנתי שכבר נגמרו 3 ימים.
בדרך לארוחת בוקר עברנו דרך השוק. הצבעים והבגדים המסורתיים שובים את הלב והעיניים.
אחרי ארוחת הבוקר התחלנו רכיבה. וגם פה כל נקודת עצירה מיוחדת ממש. היום השלישי עמוס בסללואים. ולראות אותם מנקודת התצפית. זה מטורף שאני לא מאמין שבאמת עברתי את כל זה. הפיתולים, עליות, ירידות. ואוו
כהרגלי העליתי רחפן, ככה שגם תיעוד של זה מגובה שלא נדבר עליו קיים.
היום השלישי קצת קשוח, אודה על האמת. העייפות כבר ניכרת ומעניין איך מרגישים אלו שרוכבים 4 ו5 ימים.
אבל האושר לא מפסיק ועל אף העייפות, העיניים נוצצות.
בנקודות הקפה בעצירות, כבר למדתי לבקש את הקפה שאני אוהב. חזק, קרח, פרש מילק. אם לא תדגישו תקבלו חלב מרוכז.
באחת מנקודות העצירה הגענו למפלים, התחיל קצת גשם אז ויתרנו על להיכנס. אבל הרעננות והעוצמה מורגשים מאוד. וזה מיוחד.
לאורך הדרך הרגשתי את המקצועיות של הנהגים והצוות. מדהימה בעיניי כמות האכפתיות, וכל ארוחה שואלים אם הכל בסדר ואם להביא משהו נוסף. בטיחות ומקצועיות עושים המון ויכולים לשנות חוויה מקצה לקצה.
הדרכים בויאטנם מאתגרות ממש, קסומות ועם טבע מיוחד. כל איזור מאופיין בטבע שלו. ואני שמח שאני מצליח לחוות אותו. בפרט ברכיבה בקבוצת אופנועים. היכולת לסמוך על מי שלפניך שיתווה לך את הדרך שווה המון בעיניי.
סיימתי את היום עם תחת שלא איתנו, אבל אושר מטורף בלב. בהחלט מבין למה זו חווית חובה לכל תייר שמגיע לפה. ולמה אף אחד לא מוותר עליה.
שווה כל דולר. בפרט שאיסט קארד מארגנים עוד הנחה קטנה, נשאר כסף לכמה כוסות קפה בדרך😜.
אז אני שרוליק. ומוסיף את החוויה המטורפת הזו לקורות החיים .
