קטמנדו היא לא סתם עצירה בדרך. היא נקודת הפתיחה של כל טיול בנפאל, אבל גם יעד שעומד בפני עצמו. העיר שוכנת בעמק רחב ידיים בגובה 1,400 מטר מעל פני הים, ואם הגעתם דרך דלהי או דובאי, תנחתו בשדה התעופה הבינלאומי טריבהוואן (KTM) ותיכנסו ישר לתוך הבלגן הממכר הזה. רחובות ת'אמל הם הבית הראשון של רוב המטיילים: צפופים, תיירותיים, עמוסי חנויות ציוד טרקים, מסעדות בינלאומיות ואווירה של דרך חוצה עולם. אבל הקסם האמיתי של קטמנדו נמצא כשצועדים כמה דקות מחוץ לבועה הזאת. שם מתגלה עיר שונה לגמרי: שווקים רועשים עם ערימות תבלינים כתומות-אדומות, נשים בסארי צבעוניות שנושאות סלים על ראשן, ריחות עשן מטקסי שריפה ליד נהר הבגמטי, ומנזרים בודהיסטיים שמהם מתנפנפות אלפי דגלי תפילה. בסטופת בודנאת, אחת הגדולות בעולם, אפשר לשבת שעה שלמה ולצפות בנזירים עוטי כתום מסתובבים בעיגולים עם מחרוזות תפילה. במקדש פאשופטינאת, על גדות הנהר, מתקיימים טקסי שריפת גופות שהם חוויה כבדה ועמוקה שלא קל לשכוח. לישראלים, קטמנדו מוכרת מהטיול הגדול: הרבה צעירים אחרי שירות צבאי מגיעים לכאן בדרכם לטרק האנאפורנה או לאזור האוורסט. בת'אמל יש בית חב"ד פעיל, מסעדת OR2K הנודעת עם שקשוקה וג'חנון (כן, ממש), והסיכוי לפגוש ישראלים בכל פינה הוא גבוה מאוד. נפאל נחשבת מדינה ידידותית לישראלים, והנפאלים הם בין האנשים הכי חמים ומסבירי פנים שתפגשו בכל הטיול שלכם. קטמנדו מציעה גם אדרנלין: סנפלינג, רפטינג בנהרות, באנג'י ג'מפינג וטיסות נוף להימלאיה. ומי שרוצה להירגע יותר, יש קורסי בישול, יוגה, מסאז'ים ואין ספור בתי קפה. כמה ימים בעיר, ואז הטרקים. זה המתכון הנכון לנפאל.