לאוס היא מדינה יבשתית בלב דרום מזרח אסיה, ומי שמגיע אליה מגלה מהר מאוד שהיא שונה מהשכנות שלה בצורה מרוגשת. אין כאן חופים, אין כאן מסות של תיירים בחולצות שחורות עם תגי שם, ואין כאן את האינטנסיביות של בנגקוק. במקום, יש כאן נהר מקונג רחב ואיטי, ערי עץ קולוניאליות עם בתי קפה צרפתיים, מסדרי נזירים בכתמתום ברחובות אבן בשעת שחר, ונוף הרים ירוק שנפרש לכל הצדדים. לישראלים שמשלבים את לאוס עם תאילנד, ויטנאם או קמבודיה, המדינה מציעה ניגוד מושלם: אחרי שבוע בבנגקוק או חנוי, לואנג פראבנג מרגישה כמו מנוחת נשמה. העיר העתיקה שלה רשומה ברשימת אתרי המורשת של אונסק"ו, ויש בה שילוב נדיר של בתי קפה אלגנטיים, שוק לילה עשיר, ומפלי קואנגסי הטורקיזים שמגיעים אליהם בטיול יום. ואנג ויאנג, לעומת זאת, היא עיירת ההרפתקאות של לאוס: קיאקינג, טיובינג בנהר, טיסות בבלון מעל נוף קארסט מדהים, ומערות עם אגמים תת-קרקעיים. ויאנטיין, הבירה, היא אחת הבירות הקטנות והרגועות בעולם, עם טיילת מקונג נעימה, בודהה פארק עם פסלים סוריאליסטיים, ובתי קפה צרפתיים שנפתחו לפני שבעים שנה ועדיין עובדים. מה שמייחד את לאוס עבור ישראלים הוא שילוב של תקציב נוח, אנשים ידידותיים ונינוחים (ממש אין לחץ מרוכלים), ואוכל שמשלב מטבח לאוסי מקורי עם השפעות צרפתיות קולוניאליות, כולל בגטים טריים שניתן למצוא בכל שוק בוקר. שפת האנגלית מוכרת בכל אזורי התיירות, ורמת הביטחון האישי גבוהה. לאוס היא גם יעד שמתגמל מי שיוצא מהמסלולים הסטנדרטיים: נונג קיאו, מואנג נגוי, האי 4,000 האיים בדרום, פלטו בולבן עם מטעי הקפה. כל אלה מחכים מאחורי הפינה של כל מסלול מוכר.