פוקרה יושבת על שפת אגם פיווה (Phewa Lake), כ-200 ק”מ מערבית לקטמנדו, ורכס האנאפורנה הושלגות מסתמקות מאחוריה. זו הנגדה מוחלטת לקטמנדו הרועשת: כאן האוויר נקי, הרחובות פתוחים, והמים של האגם משקפים את ההרים בשעות הבוקר הראשונות. ה”מאצ’אפוצ’רה” (הר זנב הדג) מבצבץ בלבן בין העננים, ואת הנוף הזה אפשר לראות גם מבית הקפה שבו שתיתם את הקפה של הבוקר. פוקרה היא יעד התיירות השני בחשיבותו בנפאל, אחרי קטמנדו. היא מתאימה לכל סגנון מטייל: אחרי-צבא שחיפשו הרפתקה ומצאו פרפנגליידינג, ראפטינג ובנג’י; זוגות שרוצים שוט על האגם ועליית שמש על גבעת סרנגקוט; משפחות שמעדיפות קצב מתון עם ביקורים בכפרים טיבטים וסיורים ביער; ומטיילים שמחפשים בסיס לטרק ברכס האנאפורנה. שכונת הלייקסייד (Lakeside) היא לב הפעילות התיירותית: מסעדות, חנויות ציוד, מוסיקה חיה בלילה ואוכל מכל רחבי העולם, כולל לא מעט אוכל ישראלי. האזור הצפוני של הלייקסייד מציע אווירה שקטה יותר, קצת הרחק מההמון. ישראלים אוהבים את פוקרה, ולא בכדי: יש פה קהילה ישראלית ותיקה, אוכל מוכר, ותחושה שאתם לא לבד גם בקצה העולם. מסעדות עם שקשוקה, ג’חנון בשבת ופלאפל אפשר למצוא בשפע, אבל חבל להישאר רק בבועה. הדאל-בהאט המקומי, הווג הנפאלי (מרק ירקות חריף) והמומוס (כיסונים אפויים) הם חוויה בפני עצמה בעלות של כמה שקלים. אחד הדברים שמפתיעים ישראלים בפוקרה הוא כמה קל להישאר יותר מהמתוכנן. שבוע הופך לשניים בלי לשים לב: יש עוד טיול יום שלא עשיתם, עוד הרפתקה שציינתם לפוגרם, עוד שקיעה על האגם שאי אפשר להחמיץ. פוקרה היא המקום שבו מורידים הילוך ומגלים שהנינוחות גם היא יעד.