ורנאסי, הנקראת גם בנארס או קאשי, היא אחת הערים העתיקות בעולם. לפי ההינדואיזם, האל שיווה ברא אותה לפני כ-5,000 שנה, ולפי התיעוד ההיסטורי היא מיושבת כבר כ-3,000 שנה ברציפות. היא בנויה על הגדה המערבית של נהר הגנגס הקדוש, וסביב המדרגות האבן שיורדות אליו, הנקראות גהאטות, מתרחש כאן כל מה שהודו מייצגת בו-זמנית: קדושה ורעש, ריח קטורת ועשן, צבעי סארי צהובים וכתומים, נזירים יחפים, ילדים רצים, ופרות מסתובבות בין הסמטאות הצרות. ורנאסי מושכת אליה מיליוני עולי רגל הינדים מדי שנה. לפי האמונה, מי שמת בוורנאסי משתחרר ממעגל גלגול הנשמות ומגיע למוקשה. בפועל, זה אומר שזקנים וחולים סופניים מגיעים לכאן כדי למות, ובגהאט מאניקארניקה משפחות שורפות את יקיריהן על שפת הנהר 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. כמטייל ישראלי, זו אחת החוויות המרגשות והמטלטלות ביותר שתמצאו אי פעם, ממש בצד של שייט בית בזריחה על הגנגס ומוזיקה הינדית שנישאת על פני המים. הסתובבות בסמטאות הצרות של העיר העתיקה, שבהן אין אפשרות להיכנס עם רכב, מרגישה כמו מסע אחורה בזמן: קירות ישנים עם ציורי אלים, חנויות תבלינים, מוכרי פרחים לטקסים, ומורים לטבלה שמלמדים בבתים פשוטים. לא סתם ישראלים רבים מכנים את ורנאסי “הודו האמיתית”. העיר לא קלה לעיכול, אבל ביקור בהודו פשוט לא שלם בלעדיה.