יום דייג מסורתי עם ג'יי במואנג נוי: טראק, דייג, ארוחת דגים וסיור כפרי קסום.

מואנג נוי (Muang Ngoi Neua) יושב על גדת נהר הנאם אוּ בצפון לאוס, מוקף הרי גיר מרשימים, שדות אורז ירוקים ויערות טרופיים שמגיעים עד שפת המים. זה לא מקום שמגיעים אליו בטעות: אפשר להגיע רק בסירה, ממונג קיו (Nong Khiaw) שכחצי שעה עד שעה וחצי במעלה הנהר. ממש בגלל זה הכפר שמר על האווירה שלו, ולא נהפך לעוד יעד תיירותי רועש. הכפר בנוי על רחוב עפר אחד עם בתי עץ ישנים, גסטהאוסים קטנים עם מרפסות ועליהן ערסלים שמשקיפים לנהר, ומספר מסעדות שמגישות אוכל לאוסי טרי ומפתיע. בבוקר תראו גברים מקומיים דייגים בסירות שטוחות, ועשן בישול עולה מהבתים. בערב: בירה לאוס צוננת, שקיעה אדומה על ההרים, ושקט שכמעט לא שומעים בו כלום חוץ מצפרדעים ונהר. אין כספומט ב-מואנג נוי, הוויפי כמעט לא קיים, ורוב המקומות עדיין עובדים במזומן בלבד. זה לא באג, זה פיצ'ר. זו בדיוק הסיבה שמטיילים שמגיעים לשלושה ימים נשארים שבוע. מסביב לכפר יש טרקים לכפרים מסורתיים של הקמו (Khmu) וההמונג (Hmong), מערות ששימשו מקלטים בזמן מלחמות אינדוצ'ינה, ונקודות תצפית שמשקיפות על כפיפת הנהר וההרים. אפשר לצאת ברגל לכפר באן נא (Ban Na) עם שדות האורז הפנורמיים, לבקר בכפר הוּאי סן (Huay Sen) עם הבתים על עמודים, או להמשיך לגואי בו (Huay Bo) דרך המערות. אלו לא "אטרקציות" במובן הקלאסי, אלו כפרים שחיים בהם אנשים כמו שחיו לפני מאה שנה, עם מעט מאוד תיירים שמגיעים אליהם. לישראלים שטסים ללאוס אחרי הצבא, מואנג נוי הוא לרוב אחת מהיהלומים שנשארים בזיכרון הרבה אחרי שהתאילנד של קאו סאן נשכחת. הכפר מתאים גם לזוגות שמחפשים שקט ורומנטיקה פשוטה, וגם למשפחות עם ילדים שלא מפחדים מקצת עפר ואי-נוחות לגיטימית.