נפאל היא לא סתם יעד, היא חוויה שמשנה פרספקטיבה. שמונה מתוך ארבע עשרה הפסגות הגבוהות בעולם נמצאות בשטחה, ביניהן האוורסט בגובה 8,848 מטרים. אבל נפאל היא הרבה יותר מהרים: זו מדינה עם תרבות עשירה, אנשים שמחים בטבעיות, ואווירה שקשה להסביר בדיוק עד שאתם שם. עבור ישראלים, נפאל היא יעד קלאסי שנמצא על המפה עשרות שנים. צעירים אחרי הצבא, זוגות שמחפשים הרפתקה, ומטיילים ותיקים שחוזרים שוב ושוב, כולם מוצאים משהו בנפאל. קטמנדו היא נקודת ההתחלה של כמעט כל טיול: עיר שוקקת, מעט כאוטית, עם שווקים צבעוניים ברובע תאמל, סטופות בודהיסטיות ענקיות כמו בודנאת שעיני הבודהה שלה מביטות אליכם מכל כיוון, ומקדשים הינדים עתיקים לאורך נהר הבגמטי. אחרי יומיים-שלושה בעיר, רוב המטיילים נעים לכיוון פוקרה, עיר נופש שיושבת על שפת אגם פיווה למרגלות רכס האנפורנה, שם האוויר נקי, הקצב רגוע, ואפשר לשבת בבית קפה ולהסתכל על שיקוף ההרים המושלגים במים. מנפאל שתי פנים עיקריות: הצד התרבותי העירוני עם המקדשים, הכפרים והשווקים, והצד ההרי עם הטרקים האגדיים. טרק האנפורנה ציר (Annapurna Circuit) וטרק בייס קמפ של האוורסט הם המסלולים הכי פופולריים, אבל יש עשרות אפשרויות לכל רמת כושר ולכל זמן שיש. גם מי שמעולם לא טרק, מגלה שנפאל נוגעת בו בדרכים שלא ציפה. המנה הלאומית היא דאל-באט, אורז עם מרק עדשים וירקות, שמופיעה בכל בית הארחה על המסלול ומשביעה כמו שום דבר אחר. המומו, כיסונים נפאליים מאודים או מטוגנים, הם תוספת שאי אפשר להתנגד לה. המטבח הנפאלי טבעוני ברובו, מה שעושה אותו ידידותי גם לשומרי כשרות.
