צ’יטואן, שפירושו המילולי “לב הג’ונגל”, היא פסגת הטיול הנפאלי עבור כל מי שלא רוצה להסתפק רק בטרקים. השמורה שוכנת בדרום נפאל, על הגבול עם הודו, במישורי הטראי הצמחייתיים שמרגישים כאילו נשלפתם ישר מסרט של נשיונל ג’יאוגרפיק. הצמחייה כאן צפופה ומטפלת בכם מכל כיוון: עצי ג’ונגל גבוהים, עשב פיל בגובה שלושה מטר, ונהרות שקטים שבהם מתרפאים תנינים על הגדות. בבוקר, כשהערפל עדיין שוכב על הנהר, אפשר לשמוע את הציפורים ממרחק, ולראות את השקיעה מתנפצת על פני המים בצבעים שלא תמצאו בצפון. הפארק הלאומי של צ’יטואן הוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק”ו, ובסיס המטיילים הוא הכפר הקטן סאורהה (Sauraha), עם שני רחובות ראשיים, הרבה גסטהאוסים ידידותיים לתקציב, ומדריכי ספארי שמחכים בכניסה. מה שמייחד את צ’יטואן לישראלי הוא השילוב שלא קיים בשום מקום אחר: הליכה רגלית בג’ונגל לצד מדריך מקומי שיודע כמה שניות לפני שנפגש עם קרנף, שייט בקאנו על הנהר עם תנינים מתחת לסירה, וג’יפ ספארי שיכול להביא תשע קרנפות בסשן אחד. ומעל הכל, בשעת ערב, ישיבה על גדת הנהר עם צ’אי מאסלה, ומנגו שנקטף תוך כדי הטיול. הערב ממשיך עם הופעת הריקודים המסורתית של שבט הטארו, עם תלבושות, שירה ומוזיקה שהם בכלל לא “מיועדים לתיירים” אלא חלק מחיי היומיום של הכפר. צ’יטואן היא לא עצירה שסוגרים בין קטמנדו לפוקרה, אלא יעד שדורש לפחות שלושה-ארבעה ימים לעצמו.
