ואנג ויאנג שוכנת בצפון מרכז לאוס, בדיוק בנקודת הביניים שבין הבירה ויינטיאן לבין לואנג פראבנג המדהימה. סביבה: הרי קרסט גבוהים ומעוגלים שצצים מתוך ירק עז, נהר הנאם סונג שמשקף שמיים כחולים, ושבילים עפר שמובילים לאטרקציות שאפשר לבלות בהן ימים שלמים. העיירה עצמה קטנה, כ-20,000 תושבים, אפשר להקיף אותה ברגל תוך עשרים דקות. אבל את האזור שמסביב? אפשר לחקור שבוע ולא לגמור. פעם, ואנג ויאנג הייתה ידועה בעיקר כמקום מסיבות פרוע עם טיובינג ואלכוהול זול. היום היא מציעה הרבה יותר: לגונות טורקיז יפיפיות לשחייה ומקפצות, מערות חשוכות עם פסלי בודהה מוזהבים שמחכים בפנים, טיסות כדור פורח בזריחה מעל העמק, קיאקים, אומגות, וטיפוס הרים לנקודות תצפית עוצרות נשימה. אחרי יום פעיל כזה, מגיעים לרחוב המרכזי ליד מסעדת ויקטור המיתית, יושבים על כיסאות נמוכים עם שייק בננה, מרגישים שהעולם עצר. ישראלים מגיעים לכאן הרבה, יש מניין נוח לכל שבת, ויקטור עצמו מוכר שניצל, ומי שרוצה יכול לעזור לו בהכנות לארוחת שישי. זו לאוס: האווירה שבה זמן הוא אופציה, לא מחויבות. האזור שמסביב מוסיף שכבה נוספת לחוויה. הלגונה הכחולה נמצאת כ-7 ק”מ מהעיר, ובהר הסמוך לה מסתתרת מערת הזהב עם פסל בודהה מוזהב. מי שאוהב טבע יכול לצאת על קטנוע ולגלות שבילים שכמעט אין בהם תיירים, כפרים של שבטי ה-Hmong, ושדות אורז שנראים כמו ציור. ואנג ויאנג היא מהמקומות הבודדים בדרום-מזרח אסיה שבהם תרמילאים מתכננים לעצור יומיים ונשארים שבוע.